מהי פטריית עור?

פטריית עור בכלבים, הידועה גם כדרמטופיטוזיס, היא זיהום פטרייתי נפוץ הפוגע בעור, בפרווה ובציפורניים של הכלב.

מדובר בשני סוגי פטריות עיקריים: מיקרוספורום וטריכופיטון. הפטרייה ניזונה מהחלבון קרטין, המצוי בשפע בעור ובשיער, ויכולה לגרום למגוון תסמינים.

התסמינים כוללים איבוד פרווה מקומי או נרחב, שינויים בצבע העור, גירוד, אדמומיות, קשקשים ולעיתים אף פצעים וזיהומים משניים.

כיצד נגרמת ההדבקה?

הגורמים העיקריים להדבקה הם:

• מגע ישיר עם כלב נגוע : זו הדרך הנפוצה ביותר להעברה.
• מערכת חיסון חלשה : כלבים עם מערכת חיסון חלשה, כתוצאה ממחלה או תרופות, רגישים יותר.
• תנאי היגיינה ירודים : סביבה מזוהמת ומלאה בפטריות מגבירה את הסיכון.
• סביבה לחה וחמה : כלובים רטובים או אזורים מוצלים בגינה יוצרים תנאים אידיאליים להתפתחות הפטרייה.

נבגי הפטרייה עמידים מאוד ויכולים לשרוד שנים על גבי סוגי משטחים רבים. בעלי חיים רבים שאינם מראים סימנים קליניים הם נשאים וממשיכים להפריץ נבגים לסביבה.

רלוונטיות לישראל: האקלים הים-תיכוני הלח והחם, בייחוד בקיץ ובסתיו, מהווה קרקע פורייה במיוחד לפטריות. הלחות על פרוות הכלב מזמנת פטריות וזיהומים הפוגעים בשכבת העור החיצונית.

 כלבים המטיילים בשדות, בפארקים או בסביבות צפופות (כגון כלביות) בישראל חשופים יותר.

אבחון פטריית עור אצל כלבים

הווטרינר יכול לאבחן את הפטרייה במספר דרכים: האחת היא בדיקת אור שחור (מנורה של וּד), שנותנת תוצאה מהירה אך אינה מזהה את כל סוגי הפטריות.

בנוסף ניתן לקחת תרביות, דגימה של שיער, קשקשים או מגרד עורי מאזור נגוע ולהדגירן למספר ימים.

בדיקת מקנזי משמשת לזיהוי נשאים: מעבר עם מברשת שיניים סטרילית על גבי הפרווה והדגרה של החומר בתרבית.

דרכי טיפול

הטיפול כולל בדרך כלל גישה משולבת:

1. טיפול מקומי ראשית, יש לגזז את הפרווה באזור הנגוע כדי לאפשר גישה טובה יותר לתכשירי הטיפול. לאחר מכן, מומלץ להשתמש בשמפו אנטי-פטרייתי או בתכשירים מקומיים כגון

משחות או תרסיסים, בהתאם להנחיות הווטרינר.

2. טיפול סיסטמי (פנימי) ברוב המקרים נדרש טיפול סיסטמי באמצעות תרופות לפה על מנת להשיג ריפוי מלא ולמנוע נשאות.

3. חיטוי הסביבה מומלץ לחטא היטב את סביבת חיית המחמד. אקונומיקה בדילול של 1:10 הורגת כ-80% מהנבגים. שאיבה וניקוי באמצעות קיטור יכולה לנקות ריפודים ושטיחים.

4. משך הטיפול הטיפול עשוי להימשך לפחות 6–8 שבועות ולפעמים אף כמה חודשים.

גזעים רגישים יותר

גורים רגישים יותר לפטרת העור בשל המערכת החיסונית המתפתחת והעור העדין. כלבים המוחזקים בתנאים צפופים, כמו מקלטים, כלביות או חנויות לחיות מחמד, נמצאים בסיכון גבוה יותר.

בנוסף, גזעים עם קפלי עור בולטים סובלים יותר מזיהומים (חיידקיים ופטרייתיים) כתוצאה מלכידת לחות בקפלים: גזעים כמו שר-פיי, בולדוג, פאג וכלבים קצרי פנים נוטים במיוחד לבעיות

הקשורות לקפלי עור, שכן האוויר לא יכול להיכנס ולחות נלכדת, מה שמאפשר לחיידקים ופטריות לשגשג.

גולדן רטריבר ולברדור רטריבר נוטים אף הם לבעיות עור מרובות, כולל זיהומים חיידקיים ודלקות עור.

מניעה

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פטריית עור היא למנוע אותה מלכתחילה: שמירה על היגיינה טובה כולל רחצה קבועה וסירוק, תזונה מאוזנת התומכת במערכת החיסון, בדיקות וטרינריות תקופתיות,

והימנעות ממגע עם כלבים נגועים.

האם פטרייה מסכנת גם אנשים?

במקרים נדירים, פטריית עור יכולה לעבור גם לבני אדם, במיוחד לאלו בעלי מערכת חיסונית מוחלשת.  לכן מומלץ להרכיב כפפות בעת הטיפול בכלב חולה ולשטוף ידיים היטב לאחר מכן.

 פטריית עור היא מצב נפוץ וניתן לטיפול, אך דורש סבלנות ועקביות. אם אתם שמים לב לקרחות בפרווה, קשקשים, אדמומיות או גירוד, כדאי לפנות לווטרינר בהקדם לאבחון מדויק.